האפוטרופוס לנכסי נפקדים ע"י ממ"י נ' ח'לד ראשיד עבד אל כרים שפסו ואח'

הנתבע ים : 1. ח'לד רשיד עבדאלכרים שפסו 2. ספר סכ א ס ז"ל (ניתן פסק דין חלקי ביום 23/06/08)

פסק דין

1.במסגרת הליכי הסדר זכויות במקרקעין בנוגע לחלקה 18 בגוש 15755 כפר כמא שנערכו בשנת 2004, הוגשו לפקיד הסדר המקרקעין באזור הסדר כנרת שלוש תביעות סותרות; האחת של ח'לד רשיד עבד אלכרים שפסו (להלן: "הנתבע מס' 1"), בה טען לבעלות בחלקה 18 בשלימות; השניה של עזבון המנוח ספר עומר סכאס (להלן: "הנתבע מס' 2"), בה טען לבעלות במחצית החלקה 18; השלישית הוגשה תחילה על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בה טען לבעלות בחלקה 18 בשלימות, אולם מאוחר יותר הוגשה התביעה על ידי רשות הפיתוח (להלן: "התובעת").

2.מאחר ומדובר בשלוש תביעות סותרות שמתייחסות לאותה חלקה, פעל פקיד ההסדר על פי חובתו הסטאטוטורית, וביום 21/08/05 העביר את ההכרעה בסכסוך לבית משפט זה, וזאת מכוח סעיף 43 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט – 1969 (להלן: "פק' ההסדר").

3.תחילה אציין כי, התנהלו בפניי מספר רב של ישיבות קדמי משפט, כל זאת במגמה להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה, ואכן ולאור המסמכים האותנטיים שהיו ברשות הנתבע מס' 2, הגיעו התובעת והנתבע מס' 2 בישיבה ביום 23/06/08 לידי הסדר פשרה, אשר ניתן לו תוקף של פסק דין חלקי, על פיו הורתי לרשום מחצית החלקה 18 בשם הנתבע מס' 2. נוכח האמור, נותרה המחלוקת בין התובעת לבין הנתבע מס' 1 בנוגע למחצית החלקה 18.

4.מאחר והמחלוקת בין התובעת לנתבע 2 הסתיימה בהסדר פשרה, מתייתר הדיון וההכרעה לעניין מחלוקת זו, עם זאת ומאחר וטענות הנתבע 2 לבעלותו בחלקה 18 הנדונה שופכות אור על טענות הנתבע מס' 1 בחלקה, ראוי להביא את טענות הנתבע מס' 2 לבעלותו בחלקה זו.

בתזכיר התביעה של הנתבע מס' 2 אשר הגיש לפקיד ההסדר ביום 21/10/04 טען כאמור הנתבע מס' 2 לבעלות במחצית החלקה 18 מכוח רכישה לא רשומה מבעלים לא רשומים מאת חסן כאסך תלוסתאן בשנת 1923, וזאת על פי הסכם רכישה שצורף לתביעה. בהקשר זה אציין, כי מסמך הרכישה נבדק במחלקה לזיהוי פלילי מטעם המדינה, ולא עלה ממנו כל חשד לחוסר אותנטיות, ומכאן הגיעו הצדדים להסדר הפשרה הנ"ל.

5.כאמור, הנני נדרש כעת להכריע בשתי התביעות, הן בתביעה של הנתבע מס' 1 והן בתביעה של התובעת.

הנתבע מס' 1 בתזכיר התביעה אשר הגיש לפקיד ההסדר בתאריך 05/08/04, טען לבעלות בחלקה 18 בשלימות מכוח מתנה לא רשומה מאת אביו המנוח רשיד עבד אלכרים שבסו בזמן המנדט הבריטי, המתנה הייתה בעל פה. מאז הוא מחזיק בחלקה ללא התנגדות או עוררין. מנגד, בתזכיר התביעה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים, נטען לבעלות בחלקה בשלימות מכוח היות הנכס נכס נפקד על פי חוק נכסי נפקדים התש"י – 1950 (להלן: "החוק").

בתזכיר התביעה שהגישה רשות הפיתוח מאוחר יותר, נטען לבעלות בחלקה בשלימות מכוח קניה בלתי רשומה מבעלים בלתי רשומים, ובחזקה ללא התנגדות של קודמיה לזכות בתקופה העולה על תקופת ההתיישנות. לתזכיר התביעה צורפה תעודה של האפוטרופוס לנכסי נפקדים לפי סעיפים 30 (א) (ב) וסעיף 19 לחוק, בה נרשם כי האפוטרופוס לנכסי נפקדים מאשר כי המנוח רשיד עבד אלכרים תלוסתאן (להלן: "המנוח") הינו נפקד במובן החוק, וכי כל נכסיו הינם נכסי נפקדים המוקנים לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. נרשם עוד, כי בהסתמך על סעיף 19 לחוק, בוצעה העברת החלוקה על שם רשות הפיתוח במסגרת פעילות הסדר מקרקעין.

6.לעניין המחלוקת, שמעתי ראיות, כאשר מטעם התובעת העיד רק האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ומטעם הנתבע מס' 1 העידו שני בניו: גנאי שפסו ותלוסתאן שפסו. להלן אנתח כל אחת משתי התביעות.

תביעת הנתבע מס' 1:

אזכיר תחילה כי הנתבע מס' 1 בתזכיר התביעה שהגיש לפקיד ההסדר, טען לזכות בעלות בחלקה 18 בשלימות, וזאת מכוח עסקת מתנה מאביו המנוח אשר נערכה בעל פה בזמן המנדט הבריטי, ומאז הוא מחזיק בחלקה ללא כל הפרעה או התנגדות של מאן דהוא.

העד גונאי שפסו (להלן: "גונאי"), שהוא בנו של הנתבע מס' 1, הצהיר בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית כי החלקה עברה לבעלות אביו לפני שהתיישב עם רעייתו הנוספת בירדן. אף אחיו העד הנוסף תלוסתאן שפסו (להלן: "תלוסתאן") הצהיר בסעיף 4 לתצהיר עדות ראשית, כי זכותו של הנתבע מס' 1 בחלקה מבוססת על הסכם מתנה שנכרת בין המנוח לבין אביו הנתבע מס' 1 לפני קום המדינה. שני העדים הצהירו כי מידע זה לעניין המתנה קיבלו מאת הוריהם והדבר ידוע היטב למרבית תושבי הכפר הזקנים. שני העדים סיפרו כי על רקע נישואיו של המנוח לאישה נוספת, פרץ הסכסוך הקשה בין המנוח למשפחת אשתו הראשונה. שני העדים הוסיפו והצהירו כי הנתבע מס' 1 מחזיק ומשתמש בחלקה מזה שנים רבות ומתנהג בה כבעלים לכל דבר.

בחקירתו הנגדית, אישר העד גונאי כי המנוח היה מפקד ביחידת פרשים ועבר ממקום למקום, וכאשר הוקמה המדינה הוא נשאר בירדן והתחתן עם האישה השניה (עמ' 19 שורות 18 – 14). העד אישר כי הוא יליד 1953, וכי הוא קיבל מידע אודות עסקת המתנה מלבד הוריו גם מהסבתא, ומעולם לא ראה מסמך בגין עסקת המתנה (עמ' 19 שורות 28 – 26). העד אישר כי אביו נולד בחלקה הנדונה ונשאר עד גיל 5, כאשר הוא לא נולד שם. לטענתו היו מבנים בחלקה ונהרסו לפי האישורים שצירפו. העד אישר עוד, כי מאז שנולד, לא התגורר אף אחד בחלקה, וכי היו כמה עצי יופי ששמרו עליהם, אולם אלו לא היו עצי פרי, אלא עצי בר. לטענתו היו כמה שתילים כמו עגבניות, אבל לא היה ממש עיבוד חקלאי (עמ' 20).

בחקירתו הנגדית אישר העד השני תלוסתאן, כי הוא יליד 1964, וכי כל המידעים אשר התייחס אליהם בתצהירו, הוא שאב מאביו. גם הוא אישר כי מעולם לא ראה מסמך המתייחס לעסקת המתנה הנטענת, וכי הוא הבין מאביו שלא היה מסמך בגין עסקת המתנה (עמ' 21 שורות 6 – 1).

העד העיד עוד, כי: "החלקה קטנה נמצאת בלב הכפר ולא ניתנת לעיבוד ואף אחד לא יתגורר שמה והבניין הרוס שמה" (עמ' 21 שורות 13 – 12). העד הוסיף כי מאז שהוא זוכר, הבניין הרוס ויש גדר מסביב, וכי הרשות המקומית ניקתה אותה והגדר הייתה הרוסה והמועצה המקומית שיפצה אותו (עמ' 21 שורות 21 – 14).

הנתבע מס' 1 צירף לתצהירים שני מסמכים, האחד של מהנדס המועצה המקומית כפר קמא, בו נרשם כי בשנים 1995 – 1997, בוצעו עבודות פינוי פסולת גושית ושימור קירות גדר בחלקה הנדונה, וכי עבודות אלה תואמו בזמנו עם הבעלים – הנתבע מס' 1. מסמך נוסף זהה פחות או יותר למסמך הראשון שניתן על ידי ראש המועצה לשעבר.

דיון ומסקנות:

השאלה המרכזית שיש להשיב עליה, האם יש בעדויות ובראיות הנ"ל, כדי ללמד על קיומה של עסקת מתנה בין המנוח לבין הנתבע מס' 1?

לאחר שבחנתי את ראיות הנתבע מס' 1, נחה דעתי כי אין די בעדויות ובראיות כדי ללמד על קיומה של עסקת המתנה הנטענת, ואלה נימוקיי: